זיכוי בערעור על הרשעה בגרימת מוות ברשלנות של הנערה ליזה כרסנטי ז"ל בתאונת דרכים

אשר קולה, שופט

            בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בצפת (כב' השופט ב. קנדלפת), בת"ד 1896-01-11.

מבוא

1.         ביום 13.10.10 נפגעה באורח אנוש המנוחה ליזה כרסנטי ז"ל (להלן: " המנוחה") והיא בת 14 שנה, בתאונת דרכים טרגית, והלכה לעולמה כתוצאה מן התאונה.

2.         השאלה המשפטית העיקרית בערעור שבפנינו הינה, האם ניתן לקבוע ברף הנדרש במשפט הפלילי, את אשמתו של המערער מעל ומעבר לכל ספק סביר והכל כפי שיפורט להלן. 

3.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.10.10, סמוך לשעה 18:45, נהג המערער ברכב פרטי מסוג "פיאט" (להלן: "הרכב"), בראש פינה, ברחוב מעלה גיא אוני (להלן: "הכביש"), מכיוון מערב למזרח, לכיוון צומת ההצטלבות בין הכביש לבין כביש מספר 90. עוד עולה, כי במושב הקדמי של הרכב, לצדו של המערער, ישבה רעייתו.

4          עוד עולה מכתב אישום, כי את הרכב נהג המערער למרות שהשימוש בו ונהיגתו לא היו מכוסים ע"י פוליסת ביטוח ברת תוקף. כן עולה מעובדות כתב האישום, כי בזמן הרלוונטי הסיע המערער את הרכב, לאחר שעבר במעגל תנועה המצטלב בין הכביש לבין שדרות הגליל, כאשר תוך כדי נהיגתו, הוא התקרב למעבר החצייה להולכי רגל, הממוקם מול מתחם הקניות "סנטר הגליל" ומול תחנת הדלק (להלן: "מעבר החצייה"), כאשר פסיו הלבנים של מעבר החצייה שהיו משורטטים על הכביש היו נראים היטב.

5.         עוד עולה מכתב האישום, כי באותו זמן המנוחה חצתה את הכביש דרך מעבר החצייה משמאל לימין, כיוון נסיעת המערער, מכיוון מתחם "סנטר הגליל" לכיוון תחנת הדלק. המערער נהג את הרכב בקלות ראש ובחוסר זהירות, ללא תשומת לב לנעשה בכביש ובסביבתו, הוא לא הבחין בזמן במנוחה, תוך כדי חצייתה את הכביש, לא האט את מהירות הרכב ולא עצר אותו על מנת לאפשר למנוחה להשלים את החצייה בבטחה ופגע במנוחה עם החזית של הרכב (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפגעה באורח אנוש ונפטרה מפגיעותיה כיומיים לאחר מכן.

6.         בגין כל האמור הואשם המערער בביצוען של העבירות הבאות:

א.         גרם מוות ברשלנות - עבירה לפי הסעיפים 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ו- 64 ו - 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961.

ב.         גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות - עבירה לפי הסעיפים 62(2) ו- 38 (2) ו- (3) לפקודת התעבורה הנ"ל.

ג.          אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה - עבירה לפי תקנת 67(א) לתקנות התעבורה הנ"ל וסעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל.

ד.         נהיגה ללא ביטוח תקף - עבירה לפי הסעיף 2(א) ו- (ב) לתקנת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) - תש"ל - 1970.

7.         על מנת שטיעוני הצדדים, כמו גם פסק דינינו יובנו, נבקש להקדים ולתאר את השטח הכולל בו ארעה התאונה וכדלהלן.

כאמור בכתב האישום ועל כך אין מחלוקת, המנוחה חצתה את הכביש במעבר החצייה, מצד שמאל לצד ימין ביחס לכיוון נסיעת רכבו של הנאשם, דהיינו מצד צפון לצד דרום (ראה לעניין זה ת/17 ו- ת/18, דיסקים של שחזור התאונה) ונפגעה בעת היותה על מעבר החצייה.

נקדים ונאמר ונדרש לכך להלן, כי קיימת מחלוקת בין הצדדים, היכן בדיוק על מעבר החצייה ארעה התאונה, או בלשון המקצועית היכן הייתה "נקודת האימפקט".

מה "שחסר" בכתב האישום והדבר עלה מאוחר יותר בחוות דעת המומחים הוא, התיאור הכללי של המקום, וזאת אנו למדים כאמור מחוות הדעת ומהמוצגים השונים, מדובר במעבר חצייה ארוך אשר מחולק לשני חלקים על ידי אי תנועה.

המנוחה החלה לחצות, כך כעולה מתיאור העדים הרלוונטיים אכן מצפון לדרום דהיינו, משמאל לימין (בכיוון נסיעת הנהג) המנוחה חצתה את מעבר החצייה הראשון (הצפוני)-משמאל( להלן "מעבר החצייה הראשון"), לאחר מכן, חצתה את אי התנועה ורק לאחר מכן החלה בחציית מעבר החצייה הדרומי,(להלן-"מעבר החצייה השני) בו נפגעה.